יום שלישי, 9 באפריל 2013

קצת שמח, קצת עצוב...

תמיד חשבתי שהרצף הזה של יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, מאוד נכון והגיוני ומבטא בצורה מדויקת את המעבר של עמנו משואה לתקומה. ובאמת, המעבר הזה מיגון לשמחה והערבוב בין עצב המלחמה לצהלת הניצחון, נראה לי טבעי ומתאים.
עד שפגשתי מקרוב את השכול, וראיתי עד כמה זה קשה עד בלתי אפשרי, המעבר החד והכואב הזה. השכול מלווה את המשפחות כל יום, כל השנה, והם ממש לא זקוקים ליום מיוחד ולצפירה זועקת כדי לזכור את החלל שלהם (תרתי משמע), אך יום הזיכרון, הוא יום שבו הם מרגישים שהעם באמת איתם והם לא לבד בכאבם. אבל שלא כמו כולם, אין להם את הכפתור הדמיוני הזה, שמעביר מעצב לשמחה, ברגע ההוא, בין יום הזיכרון ליום העצמאות, כשמרימים את הדגל לראש התורן. יום העצמאות אצלם לעולם יהיה קצת חסר, קצת פחות עליז, קצת מתוק אבל גם קצת מלוח...
אז תשמרו להם מקום בלב גם ביום השמחה שלכם ולא רק בימי העצב!

ובסימן "קצת שמח, קצת עצוב", רעיון נחמד לכיבוד ליום הכי עצמאי בשנה:

 

מקלות מלוחים - מתוקים

 

מה צריך? 

20 מקלות מלוחים עבים

200 ג' שוקולד לבן

סוכריות מזרה לבנות

200 ג' אבקת סוכר

חלבון מביצה בגודל M

צבע מאכל כחול ג'ל

 

מה עושים?

 

ממיסים שוקולד לבן בכלי צר (אפשר בכוס עמידה בחום).

רצוי להפסיק את ההמסה כשהשוקולד עדיין מעט סמיך.

 

טובלים את המקלות בשוקולד ומסובבים לכיסוי מכל הצדדים.

 מניחים במקפיא על מגש מרופד בנייר אפיה למס' דקות.

 

חוזרים על הפעולה כדי לקבל שכבה עבה של שוקולד ומכניסים שוב למקפיא.

מערבבים אבקת סוכר עם חלבון עד לקבלת קרם סמיך. מוסיפים מעט צבע מאכל כחול ומערבבים היטב.

מכניסים לשקית זילוף וחותכים את הקצה ליצירת חור קטן. מזלפים פסים כחולים על ציפוי השוקולד הלבן

ומניחים לייבוש במקפיא. (אם אין שקית זילוף, ניתן לצייר את הפסים גם עם כפית בתנועות עדינות).

 

 
את שארית השוקולד צובעים בצבע כחול וחוזרים על פעולת הציפוי של המקלות. בשכבה השניה, מגלגלים

את השוקולד הכחול בסוכריות לבנות ומחזירים למקפיא.



הגישו את המקלות המתוקים בכוס או בקערית והתענגו...


חג עצמאות שמח,
חביבה