יום שני, 23 בדצמבר 2013

שלג על עירי

 
כבר יותר מחמש עשרה שנים שאני לא גרה בירושלים. אבל ירושלמים כידוע, זה לא עניין של גיאוגרפיה, אלא עניין של אופי, שטבוע כבר מיום הלידה. וכן, בליבי, תמיד אשאר ירושלמית, גם אם בתעודת הזהות כתובה כבר כתובת אחרת. להיות ירושלמי לא רק מתבטא בשפת הדיבור (לא, אני לא אומרת מאאתיים, אבל כן תשמעו ממני: אבו-יויו, אג'ויים וחתולות) או בהתנהגות (כן, יש דבר כזה "ילד טוב ירושלים"), זה בעיקר בא לידי ביטוי בגעגועים. אין ירושלמי לשעבר שלא מתגעגע לסמטאות של נחלאות, לפלאפל התימני בנביאים, לקולנוע אדיסון, ללדר בשוק מחנה-יודה, לקדושה של הרובע, הבנתם את הרעיון, כן?!  אבל הגעגוע הכי גדול הוא: לשלג בירושלים.
חוץ מהכותל כנראה, זו האטרקציה הכי מדהימה שיש לעיר הבירה שלנו להציע בימי החורף. כי השלג של ירושלים הוא לא כמו השלג באירופה, ואפילו לא כמו השלג בחרמון. השלג של ירושלים הוא שלג מיוחד - כמו נס קטן ובלתי צפוי. גם אם אמרו בתחזית שצפוי לרדת שלג בהרי המרכז, אף פעם לא היינו בטוחים: יתפוס או לא יתפוס, יהיה מעורב בגשם או פתיתים אמיתיים. ושכהיינו מביטים בבוקר בחלון לבדוק אם ירד שלג בלילה, לפעמים היינו מתאכזבים, כי הוא לא בא כל שנה, אלא מפתיע פעם בשנתיים-שלוש.
וביום שיורד השלג וירושלים עוטפת בלבן צחור -  מרגישים את האוירה החגיגית ברחובות: הכל שקט מסביב, אין מכוניות ואוטובוסים, הילדים גולשים עם שקיום על הכבישים, מאושרים על יום חופש לא מתוכנן והאמהות, שנכפה עליהן להישאר בבית, אופות עוגיות חמימות ומציעות שוקו חם לכל בוני האיגלו ובובות השלג החרוצים.
אמנם הפעם, קצת הגזים השלג והרבה משפחות שנתקעו בבית ללא חשמל, מים וחימום, לא ממש שמחות על בואו הבלתי צפוי בתחילת החורף, אבל בכל זאת, שלג בירושלים תמיד ישאר בשבילי יום חג לא רישמי שעושה שמח בלב ומעלה זכרונות קרירים ומתוקים.

אז אחרי שנסענו עם הילדים לשחק קצת בשלג בירושלים וחזרנו לגלות בשפלה, הכנתי "עוגיות שלג", כדי להשאיר זכרון של שלג מתוק. גם אתם מוזמנים  להתרפק על הלבן-לבן הזה...

עוגיות שלג

מה צריך?

כוס וחצי קמח
כוס סוכר
1/2 כוס קקאו
כפית אבקת אפיה
80 ג' חמאה
100 ג' שוקולד מריר קצוץ
2 ביצים
2 כפיות תמצית וניל
200 ג' אבקת סוכר

מה עושים?

מערבבים במעבד מזון קמח, סוכר, קקאו ואבקת אפיה. מוסיפם חמאה ומערבבים עד שנוצרים פירורים. מוסיפים שוקולד, ביצים ווניל ומערבבים עש שנוצר בצק אחיד.
מניחים לקירור במקרר חצי שעה. שופכים את אבקת הסוכר לצלחת עמוקה. יוצרים כדורים בקוטר של 2.5-3 ס"מ ומגלגלים באבקת סוכר.




אופים את הכדורים 10-12 דקות בחום של 170. העוגיות נראות רכות מאוד ולא מוכנות, אבל זה בדיוק הזמן להוציא אותן (הן צריכות להיות רכות בפנים).

בתאבון!

 
 
 


יום חמישי, 28 בנובמבר 2013

סופגניות או לא להיות...

איזה כיף שהגיע חנוכה!
"חג של אור חג של דרור - מי זה לא ישמח?"

ובאמת יש הרבה שמח! השמן מבעבע בסירים ושמן דולק בחנוכיות והמון אור ומתיקות ממלאים את האוויר. וכמו בכל שנה נראה לי, שהמלחמה בפיתויים המטוגנים קשה יותר מהמלחמה באנטיוכוס - ואם הצלחתי לוותר על הסופגניה או על עוד לביבה בצלחת, זה נס לא פחות גדול ומדהים מנס פך השמן...
 
לאן שלא הולכים, הן צצות בכל מקום ובתמימות מלאה באבקה מתוקה, קוראות לנו בשקט: הי, מה הבעיה? לא יקרה שום דבר אם תקחו רק סופגניה אחת...
אז אחת היתה במסיבה בגן
ואחת במסיבה בבית הספר.
ועוד אחת מהשכנה, שהביאה צלחת עמוסה בספינג'ים חמימים
ואחת קטנה שסבתא הביאה מהקונדיטוריה עם מילוי חלומי וציפוי מפונפן.
וגם הלביבות שאי אפשר לוותר עליהן מהביקור של הדודה  
ומתכון חדש של קרין גורן שחייבים לנסות...
בקיצור, הבנתם לאן נושבת הרוח...

כנראה שלסוף החג נגיע עם עודף של 5000 קלוריות, אבל לפחות, היה לנו שמח...

ואם אחרי כל הסופגניות, בא לכם קצת לגוון, הנה הגירסה של הדוד סם לבצק תפוח ומטוגן:

דונאטס (שהן בעצם סופגניות עם חור ועם קצת פחות רגשות אשם...)

 


כדאי להתפיח את העיגולים עוד חצי שעה.




מטגנים בשמן עמוק חם. כדי לבדוק אם השמן חם מספיק אפשר להכניס פנימה ידית של כף עץ - כאשר נוצרות הרבה בועות קטנות מסביבה, אפשר להתחיל בטיגון. אם הבועות גדולות ו"עצבניות" השמן חם מדי וצריך להנמיך את האש.
(כדאי להוסיף חתיכת גזר לשמן כדי לשמור שלא ישרף)






לזיגוג סוכר:
לערבב בצלוחית  100 ג' אבקת סוכר עם כף חלב ו-2 טיפות וניל. (אפשר להוסיף מעט צבע מאכל)
זולפים עם כפית את הזיגוג על הדונאטס או טובלים אותם בצלוחית לציפוי מלא.



יום שני, 28 באוקטובר 2013

מלכה ליום אחד



כבר מגיל אפס אנחנו מטפחות את החלום.
זה מתחיל בסיפורי סינדרלה לפני השינה, עבור בתמונות של אבא ואמא מהחתונה וממשיך באירועים המשפחתיים, בהם הקטנות מביטות בעיניים פעורות בכלת השמחה או בכלה עצמה (אם נתמזל מזלן להשתתף בחתונה אמיתית...)
והחלום על היום, בו יגיע תורן, ללבוש שמלה יפיפיה ומפוארת, להיות מרכז תשומת הלב והעולם, כשהמצלמה תהיה מכוונת רק אליה, גדל ותופח וממלא ציפיות בגובה השחקים.
אבל מכיוון שיש עוד שנות נצח עד שתגיע החתונה מלאת הציפיות, יש לבנותינו היקרות, תחנה קטנה בדרך - מסיבת בת המצווה.
כבר בתחילת כתה ו', מתחילים התכנונים: על התסרוקת ועל השמלה, על אלבום האורחים (הלוא הוא ה"בוק" המפורסם...) ועל האולם, על הכניסה המדהימה ועל בר המתוקים, על המזכרות לחברות ועל סרט הבת מצווה וכמובן לא לשכוח את  העוגה.
ובמקרה שאמא מעצבת עוגות, העוגה הרי חייבת להיות "מושקעת ברמות" (כך היא אומרת...) ושולחן המתוקים הכי יפה והכי צבעוני שנראה אי פעם...

בסופו של דבר, כמו כל בת טובה להוריה, היא גם ניאותה לאפשר לנו להכניס גם תוכן לאירוע, כמו: דרשת בת מצווה, דבר תורה של אבא, ברכה בחרוזים מאמא, שיר מהאחים וטקס הפרשת חלה מיוחד ומרגש.

אבל בינינו, מכל ההכנות ומכל החלומות, הכי חשוב היה, לראות את הבת הקטנה שלנו לפתע כבר לא כל כך ילדה, אלא בחורה עם רצונות, דעות ועמדות, שהרגישה ביום אחד מיוחד, שהיה מוקדש רק בשבילה, כמה כולם באמת אוהבים אותה...



ההכנות בעיצומן:

 
 
 
 
קומה ועוד קומה:
 
 
 





והנה היא בתפארתה:

 
 
מרגישים את ההתרגשות באוויר:
 
 
 
 
 
 










 מזל טוב יפתי!




* תודה גדולה לשירן הצלמת הנפלאה מסטודיו ברית צילום: http://brith.biz/

יום שני, 21 באוקטובר 2013

אלף נשיקות


יש לי חולשה לדמעות! כן, אני מודה בזה, וכנראה שזה גם לא יעבור לי, אז השלמתי עם החיסרון...
למשל: בכל פעם שאחד הילדים עשה משהו שגרם לי ממש לכעוס עליו, או שלא עשה מה שביקשתי, וקולי הופך תקיף ובעיני עולה הרוגז - מספיק המבט המושפל והלחלוחית בעין של הזאטוט, המרמזים שהנה הנה בא הפרץ - מיד משתנים המבט והטון וכבר אני מוצאת עצמי מנחמת ומחבקת. וכך במקום לתת מוסר, אני נותנת חיבוק ונשיקה ובמקום להוכיח, אני אומרת שלא נורא ותבטיח שלא תעשה כך שוב... 

אבל הדמעות הכי קשות, הן אלו שמביאים הצאצאים הביתה: כשילד אחר העליב בגן או שהמורה כעסה בכיתה או כשנופלים מהאופניים וברגל שריטה אדומה וכואבת. במקרים כאלה, אני חושבת, כמה טוב היה לו הייתה לי מכונת זמן, שהיתה בלחיצת כפתור מביאה אותי לשם, לרגע הנורא, שבו כל מה שצריך, זה נשיקה קטנה מאמא. כי ידוע הרי שנשיקה של אמא (וכמובן גם של אבא – אנחנו לא מדירים "אבאים") יש לה כח ריפוי מופלא, שאין לשום תרופה.

אז עד שימציאו מכונת זמן פלאית מיוחדת להורים, אפשר לצייד את החבר'ה בינתיים, בנשיקה מתוקה בכיס...
 

 

נשיקות מתוקות

מה צריך? (להמון המון נשיקות)

3 ביצים

240 ג' (כוס ועוד כף) סוכר

אבקת קרם טרטר ליציבות (לא חובה)

 
מה עושים?

מפרידים את החלבונים לקערת המערבל (מהחלמונים אפשר להכין בצק שמרים משובח או שקשוקה). מוסיפים את הסוכר וקרם טרטר וטורפים במזלג. מחממים את תערובת החלבונים על אדים (בן מרי) עד שהקערה חמימה למגע.












מקציפים במהירות גבוהה 8 דקות עד שנוצר קצף מבריק (בשלב זה אפשר להוסיף צבע מאכל ולהקציף עד שהצבע אחיד).

 

 







בעזרת שק זילוף (לא חייבים צנתר כוכב), יוצרים גבעות קטנות על נייר אפיה. אופים בחום נמוך (75 מעלות) כ-4 שעות ומשאירים ליבוש בתנור מכובה עוד שעה.

 

































אורזים בשקית קטנה עם המון אהבה.



 





או בצנצנת גדולה, כשיבואו גם החברים לבקש...




 
 

 

יום שישי, 30 באוגוסט 2013

שנהיה לראש...


 

הנה הוא כבר כאן, מלך החגים... ראש השנה!
הרבה מסורות ומנהגים נקשרו בחג הזה, בין אם זה תקיעות שופר, כרטיסי ברכה או מאכלי החג. אז אמנם, ריחות של סתיו אין ממש בחמסינים של תחילת ספטמבר בארץ הקודש, אבל שפע של ארוחות ואוכל יש ויש בחג הזה. וכאילו שאין מספיק ארוחות ובישולים ליומיים חג, קיבלנו השנה תוספת שליש – גם את ארוחות השבת שאחרי...
וכך נשב לשולחן החג, כל עדה ומאכליה, כל עדה וסימניה - ויש עדות שבהחלט נתנו דרור לדמיון במציאת משמעות ורמז בכל מאכל: "שיסתלקו אוייבנו", "שיתמו שונאינו" "שייקרע גזר דיננו" ועל הצימעס אני בכלל לא מדברת...

יש רק מסורת אחת שאצלנו לא ממש השתרשה – עוגת דבש. אין מה לעשות, חייבים כזו בראש השנה (שהרי כך עשתה אמא וגם אמא שלה, לא?) אז גם אצלנו תמיד היתה אחת, יחד עם שאר עוגות החג. רק שבספירת המלאי, בתום יומיים של חג, תמיד הסתבר שבעוד שמעוגות השיש והשוקולד לא נשאר פירור, עוגת הדבש עומדת עדיין שלמה בתפארתה.

אז השנה החלטתי לפעול בשתי חזיתות: אחת, לשדרג את העוגה המושמצת, בתקווה שגם אותה יזללו והשניה - לתת לילדים לשחק ולקשט את העוגה, כדי שבכסות החדשה אולי יאהבו אותה יותר...
 
אז קישטנו קצת כמו תפוח:
 
 
 


וגם נתנו לדמיון והיצירתיות לעבוד:



 
 
 
ויש גם מתכון:

דבש קייקס

מה צריך? (ל- 24 קאפקייקס) 

4 ביצים
3/4 כוס סוכר + 3/4 כוס סוכר
1/2 כוס שמן קנולה
2/3 כוס ועוד כף דבש
3/4 כוס שמנת מתוקה (אפשר צמחית)
2 כוסות קמח תופח
מלח, קינמון


מה עושים?

מפרידים 2 ביצים ושומרים בצד 2 חלבונים. מקציפים במיקסר 2 ביצים + 2 חלמונים עם 3/4 כוס סוכר 2 דקות. מוסיפים שמן, דבש ושמנת ומערבלים. מוסיפים קמח ומערבלים עד לאיחוד. מוסיפים מעט מלח וקינמון ומערבבים.

 

יוצקים את הבלילה לגביעי נייר בתוך תבנית שקעים ואופים 20 דקות ב- °c160.




בקערה נקיה מקציפים חלבונים וכף דבש ובהדרגה מוסיפים 3/4 כוס סוכר עד לקבלת קצף נוקשה.




מעבירים לשק זילוף (אפשר גם בשקית ניילון עבה שחותכים לה את הקצה) ומזלפים ספירלה לצורת כוורת. מכניסים לתנור על גריל לדקה עד שתיים עד שהקצף משחים מעט (זהירות זה קורה מהר).




לתוספת שמחה אפשר להוסיף גם דבורים מתוקות.
 



 
נו ומה אתם חושבים שקרה???
ליקלקו... ועוד איך ליקלקו...

כתבו לי כאן למטה איך היה אצלכם.  שנה מתוקה מדבש לכולם!

יום ראשון, 28 ביולי 2013

פיג'ם, פיג'ם, פיג'ממה...


הכל התחיל לפני חצי שנה, כשקיבלתי במתנה ספר יפיפה ומקסים בשם "מסיבות מתוקות" ( שכתבו ועיצבו מוני רוקח ולילך שיפמן המוכשרות!). הספר, למי שלא מכיר, מלא ברעיונות מקוריים ומתוקים למסיבות יום הולדת בכל מיני נושאים. בתי בת ה-10, ראתה את הספר, דפדפה, עלעלה, קראה בשקיקה והתאהבה קשות! מיד היא הכריזה שמסיבת יום ההולדת הבאה שלה תהיה מסיבת נסיכות! לא, בעצם... מסיבת מפלצות או אולי מסיבה מהסרטים...
בקיצור, הבנתי שבכל מקרה, זה הולך להיות פרוייקט בינלאומי שידרוש ממני רמות השקעה מעבר לסטנדרט הרגיל של: עוגה, נרות, ביסלי וקולה, כפי שהיה נהוג במחוזותינו עד הלום!
האמת היא, שקיוויתי שעד הגיע יומו של היומולדת, עניין מסיבות הקונספט ישכח והספר המרהיב, אך המאתגר למדי, יעלם לו במדף ספרי הבישול, אך לא ילדה כבתי תשכח את המסיבה החלומית לה חיכתה וציפתה מזה מספר חודשים... והנה שבועיים לפני המועד המיוחל שאלה אותי בפשטות:" אמא, איפה הספר של המסיבות? אני רוצה להתכונן למסיבה שלי..." אוקי, אמרתי לעצמי, הגורל הוכרע. לפחות, נסי להגיע לפשרה שתוכלי לעמוד בה (ובמוחי אני מדמיינת איך כל אחד מחמשת ילדי בוחר לו מסיבת קונספט נוסח הספר "מסיבות מתוקות"...)
לבסוף, הוחלט על מסיבת פיג'מות עם שמונה חברות הכי טובות.
הספר של מוני ולילך בהחלט היווה השראה נהדרת ואנחנו הוספנו למסיבה גם קצת מהנופך שלנו: כלת השמחה ביקשה לעצב את הכל לפי שני הטעמים שהיא הכי אוהבת: תות ושוקולד. וכך היתה לנו מסיבה בורוד וחום!

אז הכנו עוגיות לב שוקולד על שיפוד...



(מתכון לעוגיות אפשר למצוא באתר של "שוגרלה" www.sugarela.com)


על חלק מהעוגיות זילפנו לבבות בקרם רויאל לבן בתוספת נצנצים:




על האחרות זילפנו נקודות ברויאל ורוד ופוקסיה:





טבלנו מרשמלו ורודים בשוקולד מומס והצבנו באגרטל זכוכית:








לאחר המשחקים, הסרט והפופקורן פונקו הבנות המתוקות בעוגיות מקושטות, מרשמלו מצופים בשוקולד, משקה חלב בטעם תות-בננה, סוכריות גומי, שוקולדים וגולת הכותרת: עוגת מיטה עם ילדות חביבות כראוי למסיבת פיג'מות אמתית (ואפילו השלט, שהכינה אחותה, בצבעי ורוד וחום).



והנה העוגה (גם היא לפי הרעיון שבספר) בקלוז-אפ:






היה טעים ונעים לכל הבנות... ומה עם ללכת לישון? זה כבר פחות עניין אותן...
שנה הבאה, נראה לי שנלך על קונספט שבסופו כולם הולכים הביתה ונותנים להורים קצת יותר שעות שינה...



יום הולדת שמח, מתוקה שלי!!!

אהבתם? נשמח לשמוע מה אתם חושבים (כאן למטה...)