אלף נשיקות

יש לי חולשה לדמעות! כן, אני מודה בזה, וכנראה שזה גם לא יעבור לי, אז השלמתי עם החיסרון...
למשל: בכל פעם שאחד הילדים עשה משהו שגרם לי ממש לכעוס עליו, או שלא עשה מה שביקשתי, וקולי הופך תקיף ובעיני עולה הרוגז - מספיק המבט המושפל והלחלוחית בעין של הזאטוט, המרמזים שהנה הנה בא הפרץ - מיד משתנים המבט והטון וכבר אני מוצאת עצמי מנחמת ומחבקת. וכך במקום לתת מוסר, אני נותנת חיבוק ונשיקה ובמקום להוכיח, אני אומרת שלא נורא ותבטיח שלא תעשה כך שוב... 

אבל הדמעות הכי קשות, הן אלו שמביאים הצאצאים הביתה: כשילד אחר העליב בגן או שהמורה כעסה בכיתה או כשנופלים מהאופניים וברגל שריטה אדומה וכואבת. במקרים כאלה, אני חושבת, כמה טוב היה לו הייתה לי מכונת זמן, שהיתה בלחיצת כפתור מביאה אותי לשם, לרגע הנורא, שבו כל מה שצריך, זה נשיקה קטנה מאמא. כי ידוע הרי שנשיקה של אמא (וכמובן גם של אבא – אנחנו לא מדירים "אבאים") יש לה כח ריפוי מופלא, שאין לשום תרופה.

אז עד שימציאו מכונת זמן פלאית מיוחדת להורים, אפשר לצייד את החבר'ה בינתיים, בנשיקה מתוקה בכיס...
 

 

נשיקות מתוקות

מה צריך? (להמון המון נשיקות)

3 ביצים

240 ג' (כוס ועוד כף) סוכר

אבקת קרם טרטר ליציבות (לא חובה)

 

מה עושים?

מפרידים את החלבונים לקערת המערבל (מהחלמונים אפשר להכין בצק שמרים משובח או שקשוקה). מוסיפים את הסוכר וקרם טרטר וטורפים במזלג. מחממים את תערובת החלבונים על אדים (בן מרי) עד שהקערה חמימה למגע.












מקציפים במהירות גבוהה 8 דקות עד שנוצר קצף מבריק (בשלב זה אפשר להוסיף צבע מאכל ולהקציף עד שהצבע אחיד).

 

 

בעזרת שק זילוף (לא חייבים צנתר כוכב), יוצרים גבעות קטנות על נייר אפיה. אופים בחום נמוך (75 מעלות) כ-4 שעות ומשאירים ליבוש בתנור מכובה עוד שעה.

 

אורזים בשקית קטנה עם המון אהבה.

 

 

או בצנצנת גדולה, כשיבואו גם החברים לבקש...